נוכחות של ADHD בקשר הזוגי

לפני שאתחיל, אני רוצה להבהיר שאני לא פסיכולוגית, והתוכן שלהלן אינו מיועד לאבחון או טיפול ב-ADHD. פוסט זה הוא הזמנה להרהר, לבחון ולהבין את השפעת ה-ADHD על מערכות יחסים רומנטיות.

למה הנושא הזה חשוב לי?

לאחרונה, אני פוגשת יותר ויותר זוגות שבהם אחד מבני הזוג, או שניהם, מתמודדים עם ADHD. המודעות סביב ADHD גדלה, אך השפעתה על מערכות יחסים מקבלת מעט מדי תשומת לב. זה גם לי להתעמק בגישה של מליסה אורלוב, מייסדת "ADHD & Marriage Consulting", שעזרה לאינספור זוגות להבין ולנהל ADHD יחד.

הנה כמה עובדות חשובות:

• כ-5% מהמבוגרים מאובחנים עם ADHD.

• קרוב ל-90% נותרים ללא אבחון.

• בין 40% ל-57% מהילדים הביולוגיים של הורים עם ADHD יאובחנו אף הם.

• כ-58% ממערכות היחסים שבהן לאחד מבני הזוג יש ADHD נמצאות במצוקה.

למרות זאת, יש סיבה לאופטימיות. אם בני הזוג מחליטים להבין את ה-ADHD ולפעול יחד, האתגרים הללו יכולים להיות הזדמנות לקירבה וחיבור עמוקים יותר.

החוזקות שב-ADHD

אני אוהבת להזכיר לעצמי ולזוגות שאני פוגשת, ADHD הוא לא רק קושי אלא גם ניצוץ. אותו מנגנון מוחי שיכול להוביל לאתגר, הוא גם מקור לעוצמות יוצאות דופן: יצירתיות, אנרגיה, הומור, ספונטניות ותשוקה. תכונות אלו, כשהן מובנות ומנוהלות נכון, יכולות להעמיק את הקשר הזוגי ולהפוך אותו לעשיר ומלא חיים.

דפוסים אופייניים בזוגיות עם ADHD:

🌿תגובתיות רגשית: הרגשות יכולים להיות עזים ולהשתנות במהירות. מה שלפעמים נראה כמו “תגובה מוגזמת” הוא בעצם ביטוי לגל רגשי עמוק יותר.

🌿 חוסר תשומת לב והסחות דעת: פגישות שנשכחות, איבוד מפתחות, או ניתוק רגעי באמצע שיחה עלולים לגרום לבן או בת הזוג ללא ADHD להרגיש לא נראים או לא חשובים.

🌿 קשיים בתפקודים ניהוליים: תכנון, תעדוף והתמדה יכולים להיות מאתגרים באופן עקבי, מה שעלול להוביל לקונפליקטים סביב אחריות יומיומית וניהול משותף של משימות.

🌿 המון רעיונות עם פחות התמדה: אנשים עם ADHD מביאים המון התלהבות ורעיונות גדולים, אך לעיתים מתקשים לשמור על המומנטום ולהשלים משימות עד הסוף.

🌿 בושה ועצב שקט: רבים החיים עם ADHD נושאים תחושת בושה (“למה אני לא יכולה פשוט להיות נורמלית?”) ועצב סביב חוסר הבנה או הזדמנויות שחלפו.

🌿 מלכודת ההורה–ילד: בן או בת הזוג ללא ADHD נוטים להפוך ל"מנהל" או "הורה", הם מתכננים, מזכירים ומכוונים. זה גורם להם לשחיקה ותסכול, בעוד שבן/בת הזוג עם ADHD מרגישים קטנים או חסרי יכולת.

🌿 מעגל האשמה: כשהתסכול גובר, אחד מבני הזוג מרגיש מותש או ביקורתי, והשני מרגיש מותקף או לא מספיק טוב. כך נוצר מעגל כואב של הגנה, ריחוק וחוסר הבנה.

המסע המשותף קדימה

🌿 ללמוד על ADHD יחד: קראו, האזינו, או השתתפו בסדנאות. ככל ששני בני הזוג מבינים טוב יותר למה משהו קורה, כך קטן הסיכוי לתסכול ולהאשמה.

🌿 מהתמודדות אישית להתמודדות זוגית: הכירו ב-ADHD כנוכחות שלישית במערכת היחסים. במקום “שוב שכחת”, נסו לומר “כשה-ADHD מופיע כך, זה משפיע עלינו כך וכך.”

🌿 יצירת מבנה תומך: השתמשו ביומנים משותפים, תזכורות או טקסים קבועים. מבנה לא מגביל ספונטניות אלא יוצר ביטחון.

🌿 חלוקת משימות מודעת: הגדירו במפורש מי אחראי על מה, ובחנו מחדש מדי פעם. אל תניחו ש"משימות בלתי נראות" מתחלקות מעצמן.

🌿 תכנית לתיקון: מריבות יקרו. קבעו מראש איך עוצרים ומרגיעים, באמצעות הפסקה, התחלה עדינה מחדש, או סימן מוסכם של “בואו נאתחל.”

🌿 לאמת רגשות לפני פתרונות: גם אם משהו נראה “לא הגיוני”, הרגש מאחוריו אמיתי. אמירה כמו “אני רואה שזה קשה לך” יוצרת אמון וחיבור.

🌿 לחגוג את הצעדים הקטנים: שימו לב להתקדמות, גם אם קטנה. ריפוי נבנה בהדרגה, בצעדים שקטים ויציבים.

🌿 להיעזר באנשי טיפול שמבינים ADHD: לעיתים המסע הזה מאתגר מדי לבד. פנו למטפל או מאמן שמבין לעומק את הדינמיקה של ADHD.

לסיום

כשזוגות מפסיקים לראות ב-ADHD כישלון אישי ומתחילים להתייחס אליו כאתגר משותף, משהו משתנה. השיח עובר מתסכול לשותפות, מהאשמה להבנה. ושם, מתחיל הריפוי.